הרב עוזיאל

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל נולד בעיר העתיקה ירושלים. אביו היה הרב יוסף רפאל עוזיאל אשר נפטר כשבנו היה רק בן 14. הילד עזר לפרנס את אימו ו את אחיו. ביום לימד בתלמוד תורה ובלילה שקד על התורה. הוא הלך וגדל בתורה. בגיל 31 התמנה לרב של העיר יפו. התורכים שלטו אז בארץ (השלטון העותומני). כאשר התורכים גירשו יהודי יפו הרב עוזיאל סייע להם ככל יכולתו.

הצבא האנגלי נכנס לירושלים בראשותו של גנרל אלנבי ושלטון האנגלים בארץ החל. שלטון זה נקרא גם המנדט הבריטי.

בהמשך הרב עוזיאל התמנה לרבה של קהילת סלוניקי ביוון, אחת הקהילות הספרדיות הגדולות והחשובות. הרב עוזיאל עודד את בני הקהילה לעלות לארץ. מי שעלה לארץ ניצל מהשואה.

הרב עוזיאל יצא מהארץ לתקופה כדי לכהן כרבה של קהילת סלוניקי (יוון). הרב עודד את בני הקהילה לעליה לארץ. מי שהקשיב לרב עוזיאל ניצל מהשואה. 

הרב כיהן כרב הראשי לישראל יחד עם הרב הרצוג בתקופה שגילו בארץ את גודל הזוועה של רצח היהודים באירפוה בתקופת השואה. הוא זכה גם להיות הרב הראשי בתקופת הקמת המדינה ואף השתתף כשומר במחסום ובחפירת תעלות בזמן המלחמה. כרב הראשי לישראל בתקופה זו הוא קבע את דרך עבודת הרבנות הראשית לישראל וגם קבע הרבה מפסקי ההלכה שהיו דרושים למדינה החדשה.  

הרב עוזיאל כתב צוואה: מסמך המבטא את רצונו של אדם כיצד ינהגו לאחר מותו. בדרך כלל צוואה כולל הוראות כיצד לחלק את רכושו. הרב עוזיאל השאיר צוואה רוחנית: בקשה מעם ישראל להמשיך ללמוד תורה, לשמור את המצוות, ולהיזהר מכל מחלוקת. לפניכם קטע מתוך הצוואה שלו. 

וְעוֹד זֹאת

שִׁמְרוּ מִכָּל מִשְׁמָר אֵת שְׁלוֹם הָעָם וּשְׁלוֹם הַמְּדִינָה,

וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

כִּי הַמַּחֲלֹקֶת וְהַפֵּרוּד

הֵם הָאוֹיְבִים הַיּוֹתֵר מְסֻכָּנִים,

שֶׁהֵם כְּעָשׁ לְבֵית יַעֲקֹב

וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו.

וּלְהֵפֶךְ,

הַשָּׁלוֹם וְהָאַחְדוּת.

הֵם יְסוֹדוֹת הַנֶּצַח לְקִיוּמוֹ הַמַּמְלַכְתִּי שֶׁל בֵּית-יִשְׂרָאֵל

שֶׁלֹּא יִמּוֹט לָנֶצַח,

הֵם הֵם הָעַמּוּדִים,

שֶׁבֵּית יִשְׂרָאֵל נָכוֹן עֲלֵיהֶם תָּמִיד,

וְהֵם צִנּוֹרוֹת הַבְּרָכָה וּמְקוֹרוֹת הַשֶּׁפַע,

וּזְרוֹעוֹת הָעֹז וְהַגְּבוּרָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.

הרב עוזיאל נהג להדפיס על נייר מכתביו את הפסוק "האמת והשלום אהבו" מספר זכריה. הרב עוזיאל הנהיג את חייו לפי פסוק זה, ואף ביקש מאחרים לעשות כן בצוואתו.